מי לא היה רוצה להרגיש התאהבות מידי פעם ובכלל להיות נאהב ואהוב, לאהוב בעצמו? הבדל גדול בשתי מילים אלו והתאהבות היא פשוט החלק הלא רצוני כלומר ההתאהבות היא כמו פרץ של עוררות של הורמונים ותגובות כימיות במח. בזמן התאהבות אנו כמו מרחפים, יש לנו פרפרים בבטן, אנו כמו בבועה ורק את המטרה אנו רואים לפנינו. כל העולם עומד מלכת וראשנו כלוא אך ורק במחשבה מתי נתראה, מה יהיה במפגש והיינו רוצים להישאר לעד בהרגשה הזו.
הטבע בתחבולות רבות מפיל אותנו בפח הפרו ורבו ולמעשה תקופת ההתאהבות קצרה מאד וכל תפקידה לעזור לנו להגיע למצב של זוגיות והתקרבות כדי שנמשיך להתרבות, זו ממש מלכודת דבש שהטבע מעניק לנו בעורמה. האהבה שונה לחלוטין, היא לגמרי זקוקה לתחזוקה קבועה, באהבה צריך להשקיע ולעבוד ממש קשה כדי שתתקיים. האהבה היא שכלתנית לגמרי והכל בה מצריך תכנון ותשומת לב מרבית אחרת היא מתאדה ונעלמת ולרוב את מקומה תופסת השנאה ברמה זו או אחרת. בתקופת ההתאהבות אנחנו מלאי מוטיבציה ורצון לבוא לקראת השני, אנחנו מאד גמישים בדעתנו ויש לנו היכולת כאילו לא לראות דברים שמפריעים לנו, הכול ורוד ונוח והרבה פעמים ממש נצא מגדרנו כדי לרצות את השני.
יום בהיר אחד הפרפרים נעלמים וכל ההורמונים נרגעים והרגשת ההתאהבות הולכת ונמוגה. אנו מוצאים את עצמנו עם מישהו ואז צריך להחליט ממשיכים או נפרדים וכאן מתחילים לעבוד על אהבה, על יחס אמיתי אחד לשני וללא שום עזרה מהטבע אנו עומדים בפני עצמנו והכול תלוי כמה נשקיע ביסודות שמתחילים עכשיו להבנות. אנו בני האדם יצורים אגואיסטים שחושבים רק על עצמנו וטובתנו האישית בלבד וברגע שסערת ההורמונים נעלמת אנו רואים לצדנו מישהו שכדאי שיהיה לי איזה אינטרס להמשיך להיות לידו כי אם לא נזהה איזה רווח ממנו הוא לא יהיה שימושי לנו. אנחנו סך הכול סוג של חיה והסיבה שבכלל התאהבנו בעל כורחנו וגם היום אחרי ההתאהבות אנו נמצאים עם אדם נוסף אך ורק לצורך שימוש הדדי, כמה שזה ישמע נורא ככה זה. כשאנו מבינים את הבסיס הזה יהיה לנו קל יותר לקיים זוגיות טובה ומאפשרת לשני הצדדים להיות מי שהוא באמת ללא הצורך שלנו לנסות ליישר אותו על פי מה שנראה לנו נכון.