ימים של בחירות כל הזמן. לפני ואחרי כל הזמן. טעם האגרסיביות נוכח כאן. אלה בוכים על מר גורל העם, אלה מזלזלים על צהלות בטרם זמן, אלה לא ישתפו פעולה עם אלה בממשלה, אלה מסכימים לתמוך בהצעה של מי שייתן גב לשינוי החוקה כי האינטרס שלו מעל לאומה. אלה לא יכנסו לממשלה רק ימררו את חייה ויצפו לנפילתה. מכל עבר שטנה, מהמלך ועד לקטן שבעם, להקיא את הנשמה.

הלו, יש פה מדינה שזקוקה להנהגה שפויה! הלו, יש פה אזרחים שרוצים לראות פיוס בעם! ובתוך הכאוס שבעם מוכרת את בית הוריי. ריח גשם באוויר נישא, ציפורים נודדות במעופם, חנוכה בפתח ואימא ואבא כבר לא כאן.

נכנסת בפעם האחרונה לבית הוריי לבית שהיה המגן, הביטחון, המבצר, לבית שהיה אהבה ללא תנאי, לבית שהכיל משפחה שערבה לכל פרט שבתוכה. הבית דומם, אין אף אחד ומתוך הריקנות שבו עולים באוזניי קולות של חג. בעיני רוחי רואה סביב השולחן את אלה שיבדלו לחיים ואת אלה שכבר פסעו ורק זיכרונם נשאר, ריח "פונצ'קס", הלא הן הסופגניות האווריריות הכי טעימות בעולם, ממלא את חלל הוריי, שהם סבא וסבתא לילדיי,  ישובים כשעל פניהם חיוך של גאווה עת הילדים שרים "ימי החנוכה" ותוך כדי מצקצקים לכיוון אמי: 'יצא לך נפלא"! והגדולים מהללים בפה מלא ריבה: "הם הכי הכי רכים וטעימים בעולם, אין אימא שעושה כמותם" וכל ילד מדליק נרות בחנוכייה וכולם שרים על הניסים שלנו עשה – חג!

דפיקה בדלת, תמונת החג נגדעת באחת, הקונה כבר כאן. מתוך הגעגוע לבית שהיה, מתוך האיכס של התקופה האחרונה שפתותיי לוחשות בקשה: שבעם שלנו המיוחד נשכיל לבנות את ההרגשה של הבית הזה,  של משפחה החמה. שבחנוכה כשנברך: "שעשה ניסים לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה" נכוון לשינוי ביחסינו לזולת. שנעשה מאמץ לכונן יחסים של אהבה בין כל חלקי העם. בין השמאל הימין והמרכז, בין דתיים, מסורתיים ואתאיסטים בהצהרתם, בין מזרחיים, ומערביים ומי שגם וגם. בין כל הדתות השוכנות כאן, בינינו – בין כל אחד ואחת. שנרגיש עם – לא אחיד אך מאוחד!