השמחה היא רגש באדם וכמו כל עולמנו הפנימי היא אסופה של זיכרונות וחוויות שצברנו או קלטנו במוחנו. השמחה זו התפרצות מהרגשה טובה שמוחנו מפרש כחיובית מאיזושהי סיבה. איכות וגודל השמחה נקבע על פי החשיבות שהאדם נותן לסיבה והיא מאד שונה ואינדיבידואלית לכל אדם. בגלל שהשמחה הוא רגש המושפע מהלך רוחנו ומחשבותינו, ככל שהאדם יותר אופטימי ונוטה לסלחנות ולהליכה יחד עם זרמי החיים יהיה לו קל יותר לשמוח גם מהדברים הקטנים כגדולים ופחות ימצא עצמו מתעמק לתוך מחשבות קשות שמדכאות אותו. ישנם אנשים חסרי כל, אך יחד עם זאת כל דבר קטן שבקטנים כמו פריחת פרחי בר או שמיים כחולים ממלאים אותם שמחה גדולה ולעומתם כאלה שמלאים כל טוב ולא מסוגלים להרגיש שמחה מגורלם הטוב. אז החיים שלנו תותים?
הרבה דברים גורמים לנו לשמחה כמובן באופן אישי אבל מוסיקה, ריקודים, הצגה טובה, בדיחות, הצלחות, ספורט ועוד, כנראה משחררים במוחנו חומרים שגורמים לנו להתפרצות רגש השמחה. לשמחה תפקיד מאוד חשוב בהרגשה הכללית של האדם, היא מסוגלת להעצים את יכולות האדם, לתת לו כוחות ואנרגיות חיוביות, מפעילה אותו וגורמת להתרוממות רוח. כל אלו מביאים את האדם להיות ידידותי לעצמו ולסביבתו. הרבה יותר טוב ונוח לנו להיות בקרבת אדם מחייך שמח בחלקו ושתמיד נראה מאושר בכל מצב, אלה אנשים שממש ממגנטים אליהם אנשים נוספים ונראה שהאחרים יכולים ליהנות ממרצו והרוח הטובה שבו. לעומתם יש את אותם אנשים שזועפים ומקטרים כל הזמן, שתמיד יראו את השלילי בכל דבר וכשפוגשים אדם כזה נראה שאחרי מפגש עמו אנו מותשים וחסרי כוחות לחלוטין כאילו שאבו מאתנו את כל האנרגיה האצורה בנו. תורת הקבלה מסבירה בדיוק איך זה קורה.
אין לי ספק שאנו יכולים לבחור להיות שמחים ונמרצים או זועפים ועצובים, הכול תלוי בסביבה בה אבחר להיות. השפעת הסביבה עלינו גדולה ועמוקה יותר ממה שאנו משערים ואם החברה שבה אהיה תהיה כזו שתמיד דואגת להרים את מצב הרוח ולחשוב חיובי אין ספק שזה ידבק בי ובכך גם אני אדביק אחרים. אז אם אנו קמים לפעמים על צד שמאל, נעשה כל שביכולתנו לצאת מהמצב וגם אם זה אומר לעמוד מול המראה ולעשות פרצופים מצחיקים, כי המוח שלנו לא מבדיל בין אמת לשקר ועצם החיוך, משהו בהתכווצות שרירי הפנים כבר מתורגם במוחנו כמשהו חיובי ואנו מאלצים את השמחה לחדור לחיינו.